ביום שבו נעלמתי

ביום שבו נעלמתי
לתוך ערפילית שקופה
נמדדה שארית כוחותיי לעייפה
והכריזה פסקה:
“נותרה אף לא טיפה! אף לא טיפה.”

לא נותרה ברירה,
אז נעלמתי.

והערפילית –
שקופה מבחוץ וחונקת מבפנים,
מרימה את רגליי וצובטת את הפנים,
מסתכלת שוב ושוב באותם המדדים אבל אני
עדיין מדדה.

לקח קצת זמן
אבל הנה אני כאן,
כבר מהלכת לבדי, בלי קב ובלי עניין.
אך כיוון שבתוך ערפילית החלטתי להסתקרן,
היא ממשיכה ללוותי עד רגע מכונן.
ורגע שכזה עודנו באוויר,
ממתין שאקטוף אותו,
שאת הערפילית אסיר,
שאת המתוק מתוק הזה של החיים
אטעם שוב למכביר.
נו?
מה נו.
מה – נו.

~ Mvha (מיכל וה”א)