איך האדם מבין ומעריך יצירת אמנות?

איך אנו מסוגלים “לתפוס” אמנות? ליצור אמנות? איך אנו מעניקים לאמנות משמעות ורואים בה את המשמעות שהעניק לה אדם אחר? על מורשת תרבותית ויכולות קוגניטיביות של הפשטה.

אמנות היא עניין אוניברסאלי.

אמנות קיימת בכל תרבות ותת-תרבות אנושית, היא נוצרת בצורות שונות ובאמצעות שיטות וחומרים שונים, והיא מבטאת רעיונות וסמלים מגוונים בהתאם לתרבות אליה משתייך האמן. כאשר מבקשים להבין את משמעותה האמתית של יצירת אמנות, כדאי לחקור גם את התרבות שעל בסיסה יצירת האמנות נשענת ושממנה יצא האמן. כמובן שלא מספיק לחקור רק את תרבותו של האמן כדי להבין את יצירותיו, אלא גם את נפשו – דבר העלול להיות מורכב הרבה יותר מחקירת תרבותו.

התרבות אליה נולדנו קובעת את מרבית תפיסותינו

הדרך בה מבין האדם יצירת אמנות נקבעה עבורו מראש על ידי הנורמות החברתיות של התרבות אליה הוא משתייך, והחוויות אשר הוא חווה במהלך חייו. התרבות אליה משתייך האדם קובעת עבורו מסגרת מסויימת המגבילה את סך האפשרויות העומדות בפניו בכל הנוגע לדרכים המקובלות בתרבותו לחשיבה והתנהגות פרטית וחברתית. החוויות שחווה האדם מעוררות בו זכרונות אסוציאטיביים ותחושות סובייקטיביות בעת שהוא מתבונן או מקשיב ליצירת אמנות (או כל דבר אחר, בעצם), בהתאם למנהגי הבית בו גדל, בית הספר בו למד, האנשים איתם בילה, המולדת שלו, מוצאו – ובקיצור, בהתאם לתרבותו. האדם “מתוכנת” (יתכן והגרשיים מיותרות כאן) בתוך מסגרתו התרבותית. כמובן שמסגרת זו ניתנת ל”שבירה” וחקירת העולם שמעבר לאותה מסגרת זכוכית, ואכן נפשות חוקרות נוטות לשבור אותה לעתים קרובות.

החוויה משתנה בהתאם לחוויות הפרטיות

אדם לוקח עימו לכל מקום מטענים נפשיים אשר מצטברים מרגע לרגע, ובונים את אישיותו המשתנה תדיר. החוויה שחווה האדם בעת שהוא יוצר אינטראקציה כלשהי עם יצירת אמנות (מתבונן, שומע, חש) היא חוויה פסיכולוגית, וחוויה זו עלולה לעבור שינויים במהלך חייו. יצירת אמנות אחת עלולה ליצור באדם תחושה אחת במהלך תקופה כלשהי בחייו, ולעורר בו תחושה אחרת לחלוטין במהלך תקופה שונה, לאחר שחווה מהפכים משמעותיים אשר שינו את נפשו ואת דרך ההסתכלות שלו על העולם. על אף שיצירת האמנות הסטטית לא השתנתה, כאשר האסוציאציות הפרטיות שהיצירה מעוררת באדם השתנו אזי תגובתו ליצירה תשתנה בהתאם.

התפתחות היכולת ליצור ולהעריך אסתטיקה

הערכה של אסתטיקה מועברת מאדם לאדם באמצעות התרבות. אולם היכולת האסתטית מועברת לאדם גם באופן ביולוגי, אבולוציוני, כחלק מתהליך של ברירה טבעית. עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על התנהגות אמנותית מוקדמת (בדמות אמנות החומר) שצצה לפני 200,000-300,000 שנים באפריקה [1], כאשר התפתחות עצבית איפשרה את היווצרותה של קוגניציה סימבולית בסיסית במוח האדם הקדמון. החשיבה הסימבולית הזו היא חשובה להתפתחותה של החשיבה המופשטת והמטאפורית – זו מאפשרת לאדם לבצע הכללות, להבחין בין סיטואציות ולחיות חיים בעלי משמעות עמוקה [2].

על חשיבה מופשטת ואינטליגנציה

יכולת הפשטה מאפשרת יצירת והערכת אמנות.

יכולת הפשטה היא המסוגלות הלוגית “להפשיט” דבר מה כלשהו ממשמעותו החיצונית הברורה, ולראות בו (להעניק לו) משמעות עמוקה יותר. משמעות המתאפשרת באמצעות הסתכלות על התמונה הגדולה, על ההקשרים בין הדברים. על פי תיאוריית ההתפתחות בשלבים (תיאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית) של ז’אן פיאז’ה, הילד מפתח את היכולת לחשיבה מופשטת בגיל 12-13 (ויש האומרים בין גיל 11 ל-15). פיאז’ה קרא לשלב זה “שלב האופרציות הפורמליות“. זהו השלב הגבוה ביותר בהתפתחות השכלית, ובו הילדים המתבגרים מתחילים להעניק משמעויות וכוונות לפעולות שנדמו להם לפני כן כפשוטות וברורות למדי, ואת אותן משמעויות הם מעניקים בהתאם לסיטואציה הנתונה, כלומר – עם הקשר רחב, עם יכולת “לצאת מהתמונה” הצרה ולהביט בדבר כחלק ממכלול שמהווה התמונה הרחבה. יכולת הפשטה זו מאפשרת לילדים להתחיל ליצור אמנות עם משמעות אמתית, עם רבדים מוסריים, עם אידיאליזם. לפתע הילד רואה את כל מה שאפשרי (או: רצוי), ולא רק את מה שממשי (המצוי).

באמצעות יכולת הפשטה מפותחת זו של האדם המודרני, בני האדם יכולים כיום ליצור ולהעריך אסתטיקה באופן מעורר התפעלות. אגב, יכולת ההפשטה ממשיכה להתפתח בכל דור ודור באופן תרבותי וגורמת לעלייה מתמדת ברמת ה-IQ (עלייה של 3 נקודות בכל דור, ליתר דיוק) [“אפקט פלין”, 3]. העלייה המתמדת באינטליגנציה מתרחשת בעיקר אצל ילדים ואנשים בוגרים אשר עושים שימוש רב בחשיבה מופשטת ויוצרים במוחם מיומנויות של גמישות מחשבתית. יכולת לוגית זו רק עולה עם השנים, שכן הטכנולוגיה בה עושים שימוש כיום ילדים, אף רכים בשנים, דורשת מיומנויות הפשטה רבות מאוד (למשל – משחקי מחשב, אשר דורשים יכולות קטגוריזציה מופשטת ויצירת הקשר בין הקטגוריות המופשטות).

ומה אצלנו?

האם כבר ניתן לראות את גאוניותם העולה של ילדי דור משחקי המחשב ביצירתה והערכתה של אמנות? את מספרם העולה בקרב האוכלוסיה? או שגם הם, רובם עודם הולכים במבוך החשוך של האמנות המודרנית הרפטטיבית שלמרבה הצער התרגלנו אליה כולנו (למעט יחידי הסגולה כמובן, תמיד למעט יחידי הסגולה)? והאם הדור בעל יכולת ההפשטה “הפחותה” יהיה מסוגל להבין את הגאוניות של יכולת ההפשטה “המוגברת”? והאם בעלי יכולת ההפשטה המוגברת ילקו ביהירות אשר מבלי משים תהרוס את יכולתם המוגברת ותבטל את כל העניין?

נחכה (וכאילו שנותר לנו דבר מה אחר לעשות).

…

רגע אחד.

האם כל זה כבר התרחש ומתרחש ברגעים אלו ממש?

…

אולי תתעניין/י גם בזה?

הדרך החוצה – אמנות היציאה מהשלווה של אזור הנוחות >

מקורות:

1. The Arts and The Brain: Psychology and Physiology Beyond Pleasure / Dahlia W.Zaidel / Department of Psychology and Brain Research Institute, University of California at Los Angeles, Los Angeles, CA, United States

2. סימבוליזציה, חשיבה ואפקט, Edgcumbe / טיפולנט

3. להחכים לעד? טים פולגר / סיינטיפיק אמריקן

יצירות אמנות פופולאריות: